הסכך עולה אחרון
כל שנה זה מתנהל אותו דבר. המסגרת הישנה של אבא יוצאת מהמחסן, הילדים מתווכחים מי מחזיק את הסולם, והסכך עולה אחרון, רגע לפני שאומרים שסיימנו. השנה, כשהסוכה כבר עמדה והכיסאות עוד היו מוערמים, הגיעה קופסה אל הדלת.
משהו שמיועד לשולחן
בתוך הקופסה השחורה היו קפה, כמה מתוקים ופתק קצר. דנה כתבה שהיא זוכרת כמה זמן אנחנו יושבים בסוכה אחרי הארוחה, ושהקפה תמיד נגמר ראשון. שכחתי לקנות. שמחתי עוד לפני שפתחתי שקית אחת.
קודם כל בדקתי את התווית. כשמארחים הרבה אנשים בסוכה רוצים לדעת שכולם יכולים לאכול מהצלחת. הכול היה כשר, והקופסה עלתה ישר לשולחן.
אחר צהריים ארוך
הכנתי קפה וחילקתי אותו לכוסות זכוכית דקות. אור השמש עבר בין הענפים וצייר צללים על המפה. השכנים קפצו לרגע ונשארו שעה. מישהו שאל מאיפה המתוקים, ולפעם אחת היה לי משפט אחד לענות: חברה שידעה מה חסר לנו.
עדיין על השולחן
השארתי את הקופסה פתוחה בסוכה כל השבוע. עד יום חמישי היא התרוקנה, ושמרתי אותה לחג הבא.