לא רציתי לבחור מהזיכרון שלי
הנכדים שלנו בארצות הברית, ואנחנו מתעדכנים בתמונות ובשיחות. אני כבר יודעת איזה תיק לוקחים לבית הספר ומי לא אוהב להצטלם בבוקר. אבל כשחשבנו לשלוח משהו מתוק, פתאום הבנתי שאני לא בטוחה מה כל אחד אוהב עכשיו.
בעלי הציע את הממתק שאני זוכרת שהיו מבקשים פעם. אמרתי לו שפעם זו לא בהכרח התשובה של היום. התקשרתי לבת שלנו ושאלתי. היא התחילה לצחוק ואמרה שלכל אחד יש בחירה אחרת, ושזה משתנה לפי מה שנמצא מולו.
זאת הייתה תשובה טובה יותר ממה שתכננתי. לא הייתי צריכה למצוא דבר אחד שכולם יסכימו עליו. רציתי לשלוח להם כמה דברים שיוכלו לבחור מתוכם.
ברכה בלי נאום
בחרנו מארז מתוקים עם קליק, במבה במילוי אגוזי לוז, ופלים, פסק זמן, חלווה וממרח השחר. עברתי על הרשימה עם הבת שלנו כדי לוודא שזה מתאים לבית שלהם. את הממרח היא אמרה שהם יוכלו לשים על הלחם שיש בבית. את שאר הדברים כבר ידעה מי ירצה לבדוק ראשון.
בעלי רצה לכתוב ברכה ארוכה. התחלנו במשפט, הוספנו עוד אחד, ואז מחקנו חצי. בסוף כתבנו שחשבנו עליהם ושישמחו לפתוח משהו יחד. לא היה צריך להסביר להם כמה הם חסרים לנו בכל שורה.
בדקנו את כתובת הבית שלהם בארה"ב. אחרי שבחרנו, חיכיתי פחות לדעת איך הקופסה תיראה ויותר לדעת מה יוציאו ממנה ראשון.
לכל אחד היה כיוון
כשהמארז הגיע, קיבלנו תמונה של הידיים שלהם מסביבו. אחר כך הם התקשרו. אחד הראה לי מה בחר, והשני כבר רצה להסביר למה הבחירה שלו יותר טובה. אני ובעלי הקשבנו כאילו מתקיים שם דיון חשוב מאוד.
הבת שלנו אמרה שהם לא פותחים הכול מיד. שמים כמה דברים בצד להמשך. הנכד שאל אם הממרח גם שלהם, והיא אמרה שכן, אבל הוא יגיע עם הלחם ולא עם כפית ליד הקופסה. שמעתי את בעלי צוחק לידי.
שאלתי אם גם אמא קיבלה משהו. הם הסתכלו אליה, ואז אחד אמר שהיא יכולה לבחור. לא הייתי בטוחה אם זאת נדיבות או ניסיון לשמור את מה שכבר היה ביד שלהם. בשני המקרים שמחתי לשמוע אותם.
גם מחר היה משהו לפתוח
למחרת הבת שלנו שלחה תמונה של פרוסה עם השחר ליד ארוחת הבוקר. לא תמונה חגיגית. צלחת רגילה על השולחן, תיק ברקע, יום שמתחיל.
אהבתי אותה אפילו יותר מהתמונה של הקופסה. כששלחנו את המתנה חשבתי על הרגע שיפתחו. עכשיו ראיתי שהיא נכנסה גם לבוקר שאחרי.
בעלי שאל אם כדאי כבר לחשוב מה לשלוח בפעם הבאה. אמרתי לו שקודם נחכה לשמוע מה הם הכי אהבו. הוא אמר שבטח כל אחד יגיד משהו אחר. נכון, אמרתי. בשביל זה שואלים.
שמרתי את התמונה בטלפון. לא הייתי שם ליד השולחן, אבל היה נחמד לדעת שמשהו שבחרנו בשבילם הגיע עד ליום הרגיל שלהם. ושבפעם הבאה לא נצטרך לבחור רק לפי מה שאני זוכרת מפעם.